ובדיוק מתי שנפתחה הדלת,התעוררתי!,בעצם הכל היה חלום,אבל איך אני בבגדים שחורים, והתיק שלי עדיין היה מתחת למיטה,אאאהה הבנתי בזמן שחיכיתי שכולם ירדמו אני בעצמי נרדמתי,אוף מה עם שוקו שלי?,מה אני אעשה?,כבר שבע בבוקר,אוי אני צריכה להחליף בגדים לבי"ס,אני יודעת בדיוק מה אני אלבש,טוב התלבשתי ,ואתמול עשיתי מערכת אז הכל בסדר,בדרך לב"יס אני כבר אחשוב מה לעשות בנוגע לשוקו, יצאתי מהבית עם התיק ואז מר כהן בא לבית שלי כאילו הוא לא מפחד ששוקו יבוא כמו תמיד,מר כהן לא ידע ששוקו נעלם,אז זה די מוזר,מר כהן שאל אותי: מה שלומך?,אמרתי לו: לא כל כך טוב שוקו נעלם,ואחרי שאמרתי את זה קרה משהו מוזר למר כהן היה פרצוף מוזר כזה כאילו הוא מבולבל ואז הוא מלמל לעצמו משהו כמו: איך זה יכול להיות?,חשב רגע ואמר לי : לא נורא.והמשיך ללכת לבית שלי.אני אמרתי להתראות והתחלתי ללכת לב"יס,כל הדרך לא הפסקתי לחשוב על שוקו ומה קרה לו.הגעתי לבי"ס חמש דקות לפני השיעור הראשון ואז ראיתי ילדה מהכיתה שלי בוכה,קוראים לה נורית,נורית נחמדה לכולם,אבל היא די לא מקובלת,הלכתי ושאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי : הכלב שלי מוקה הלך לאיבוד.שאלתי אותה מתי זה קרה והיא אמרה לי שזה קרה בגן הציבורי ושזה קרה אתמול.(בדיוק כמוני).אני לא מאמינה, עכשיו אין סיכוי שלילי לקחה את שוקו,אז מי זה יכול להיות?.כל שעות הלימודים חלפו ואני התעסקתי רק בשאלה מי זה יכול להיות.חזרתי הביתה ולא ידעתי מה לעשות.הסתגרתי בחדרי וחשבתי מי זה יכול להיות.מי היה אתמול בגן הציבורי?.אף אחד לא משך את תשומת לבי חוץ מלילי,אבל גם הכלב של נורית נעלם ולדעתי זה לא צירוף מקרים ,אבל לילי אוהבת את נורית כולם אוהבים אותה, לילי לא תחטוף לה את הכלב.טוב זהו זה אני יוצאת לגן הציבורי בשביל לחפש רמזים.חיפשתי את הזכוכית מגדלת שלי משיעור מדעים.אה הנה היא מצאתי אותה יופי.שמתי את הזכוכית מגדלת בכיס יצאתי מהבית והתקדמתי לגן הציבורי.הגעתי אבל לא היה אף אחד בגן הציבורי, הוא היה ריק מאנשים.הוצאתי את הזכוכית מגדלת מכיסי והתחלתי לחפש רמזים,החזקתי את הזכוכית מגדלת באופן שאני אראה יותר טוב את הדשא,התחלתי ללכת לאט לאט, הסתובבתי מאחורי ספסלים מאחורי פנסים ומאחורי ברזיות,עד שהסתובבתי מאחורי איזה עץ אחד ומצאתי,מין דף קטן כזה,רציתי לראות מה כתוב בו, אבל אז מר כהן התקרב הוא נראה די מאוכזב והיה בדרך החוצה מהגן,אז שמתי את הפתק בכיס,ואמרתי לו שלום,הוא הסתובב אליי חזרה וניסה להיראות עליז ואמר לי גם שלום והלך.מעניין למה מר כהן היה מאוכזב.לא חשוב.יצאתי מהגן הציבורי ורצתי הביתה.הגעתי הביתה.אמא שלי היתה בעבודה וגם אבא שלי.נכנסתי לחדר שלי ופתחתי את הפתק.הפתק היה רשום מין חידה כזו,על גבו של הפתק היה סימן של כף רגל של כלב.החידה הלכה כך:
המשך יבוא בשבוע הבא
שבע שנים של בנאדם שווה שנה אחת של כלב (העש).לכלב יש גם ארבע רגליים ולבנאדם רק שניים (מוקם שגפם +)צרף את הנתונים יחדיו והכל יהיה ברור.אוי לא את זה יהיה קשה לפתור,יש לי רעיון אולי אני האיר את זה באור אולטרה סגול,לקחתי את העט שלי עם האור אולטרה סגול מהקלמר שלי,ניסיתי להאיר את הפתק אבל זה לא עבד.מה זה?,גם הדברים בסוגריים לא מובנים מה זה מוקם שגפם+.נחשוב מה זה יכול להיות?,רגע רגע רגע אני נזכרת במשהו גיליתי מה זה אומר,בפתק כתוב
המשך יבוא בשבוע הבא